לאחרונה, פרסם משרד הבריאות את טיוטת נוהל הטיפול בבריאות הנפש , המציע דרכים להתמודדות עם העומס על מערכת בריאות הנפש הציבורית ויצירת סטנדרטיזציה בטיפול. במשרד הזמינו התייחסויות והערות לנוהל, הזמנה אליה נעתרנו מיד, לאור התוכן הבעייתי והמדאיג של הטיוטה, ושל התפיסה המשתמעת ממנה לגבי ניהול הטיפול בבריאות הנפש בכלל, ובאופן ספציפי של טיפולים פסיכולוגיים. הנוהל המוצע מאיים על האפשרות לנהל טיפולים בבריאות הנפש לפי סטנדרטים מקצועיים, תוך התאמה למציאות הקלינית ולספרות המחקרית העדכנית. ב

כידוע לכולנו, זמני ההמתנה לטיפול פסיכולוגי במסגרת ציבורית הם בלתי סבירים. חודשים, שנים, ובמקומות מסוימים ללא נגישות למרפאת בריאות נפש, גם אינסופיים. למרות הידוע לכולנו, במשרד הבריאות מדברים על נתונים אחרים. איך זה ייתכן? בקלות. באמצעות איסוף נתונים סלקטיבי. פגישה עם עו"ס, מרפא בעיסוק או מטפל באמנות נספרת באותה קטגוריה של טיפול פסיכולוגי. אל מול המציאות שבה המדיניות מנוהלת ללא נתונים קמו מספר ארגונים ועתרו לבית המשפט העליון. לאחר שנים של דרישות ברורות מצד בית המשפט והמשך גרירה

אנחנו יודעים, זה לא זמן אידיאלי לתפוס את תשומת לבכם עם חדשות מדאיגות נוספות. אבל זו בדיוק הסיבה שחשוב לנו שתמשיכו לקרוא. כי בזמן שכולנו קצת נרדמים בשמירה, עוברים מתחת לרדאר שינויים כאילו קטנים ובעצם מהותיים הנוגעים ולמעשה מאיימים על המקצוע שלנו, דווקא בעת הזו. לפני מספר ימים (16.7) פרסם משרד הבריאות הצעה לשינוי תקנות הפסיכולוגים. השינוי המוצע מבקש להוציא את ההחלטה על הזכאות להתחיל התמחות מידיהם של אנשי המקצוע, ובאופן ספציפי הוועדות המקצועיות, ולהעביר אותן לידי "המנהל" - כלומ