פסיכולוגים קליניים רבים מסיימים את הכשרתם עם שליטה במיומנויות אבחון פסיכודיאגנוסטי, אך לעיתים ללא בהירות מספקת באשר למקומו ולתפקידו בפועל בשדה הקליני. הרצאה זו מבקשת להציע פרספקטיבה יישומית על תחום האבחון הפסיכודיאגנוסטי – לא באמצעות סקירה תיאורטית של כלי ההערכה, אלא דרך התבוננות ישירה בפרקטיקה: באילו הקשרים האבחון נדרש, כיצד נעשה בו שימוש, ומהן האפשרויות המקצועיות הנגזרות ממנו.

ההרצאה תיפתח בהצגת מקרה קצר המדגים את תרומתו הייחודית של האבחון הפסיכודיאגנוסטי להעמקת ההבנה הקלינית ולהארת היבטים שאינם נגישים באמצעי הערכה אחרים, וכן את השפעתו על תהליכי קבלת החלטות משמעותיים. בהמשך יוצג מיפוי פרקטי של זירות העבודה המרכזיות בתחום.

​

בנוסף, יידונו האתגרים המרכזיים הכרוכים בכניסה לעיסוק באבחון פסיכודיאגנוסטי, ובהם הפער בין ההכשרה לבין דרישות השדה, מורכבות הכתיבה הקלינית, חשיפה להקשרים משפטיים, ותהליכי שינוי מקצועיים בעידן הבינה המלאכותית.